Shekalim
Daf 18b
משנה: 18b הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְקָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר יִנָּתְנוּ לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ בֶּן עֲזַאי אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה אֶלָּא מַפְרִישִׁין מֵהֶן שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָן עַל מָעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָ‍ֽיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זְכָרִים יִמָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵיבוֹת יִמָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. זְכָרִים עַצְמָן יִקָּֽרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת. וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה אֶת מִדָּתָיו וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק. אָמַר רַבִּי פַּפָּיָס שָׁמַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן הַמַּקְדִּישׁ בְּפֵרוּשׁ כְּדִבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהַמַּקְדִּישׁ סְתָם כְּדִבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ׃ הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וְעוֹפוֹת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר יִימָּכְרוּ לִצְרִיכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת׃
Traduction
Si parmi les biens consacrés par quelqu’un il se trouve quelque objet susceptible de servir aux sacrifices publics (p. ex. de l’encens, ou l’un de ses éléments), on pourra l’utiliser à payer le salaire des ouvriers (et le rendre ainsi profane). Tel est l’avis de R. aqiba. Ce n’est pas là le procédé observé plus haut, remarque Ben-Azaï; il faudra mettre de côté l’équivalent du salaire des ouvriers, le racheter contre leur argent profane, le remettre aux ouvriers en paiement, puis le leur racheter lors du nouveau versement des sicles (avant Pâques). Si parmi les biens consacrés il se trouve des animaux susceptibles de servir aux sacrifices à offrir à l’autel, soit des mâles, soit des femelles, il faudra, selon R. Eliézer, vendre les mâles, pour employer le montant à acheter des holocaustes, et les femelles, pour acheter des sacrifices pacifiques; puis, la somme ainsi acquise sera versée avec le reste des biens à la caisse de l’entretien du Temple. Selon R. Josué, les mâles eux-mêmes serviront à offrir des holocaustes, et l’on vendra les femelles pour les besoins des sacrifices de paix, en employant le montant ainsi acquis à l’achat d’holocaustes; le reste des biens consacrés échoira à la caisse de l’entretien du temple. R. aqiba dit: je préfère l’opinion de R. Eliézer à celle de R. Josué, parce que le premier adopte une mesure uniforme et assigne à la caisse du temple tous les biens consacrés, tandis que le second établit une distinction entre les animaux et les autres biens. R. Papias dit avoir entendu que l’on peut justifier chacune de ces deux opinions: si lors de la consécration on a parlé spécialement d’animaux et de biens (sans les assigner à l’autel), tout est destiné (après vente) à la caisse d’entretien, comme le veut R. Eliézer; mais si l’on n’a rien spécifié, chaque objet aura sa destination naturelle, conforme à R. Josué. Si parmi les biens que l’on a consacrés il se trouve de même des objets pouvant servir aux offrandes destinées à l’autel, tels que du vin, de l’huile, ou des tourterelles, il faudra, selon R. Eliézer, les vendre en vue de servir au même objet, pour le montant être employé à l’achat d’holocaustes; le reste des biens sera versé à la caisse de l’entretien du temple.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המקדיש נכסיו. סתם וקי''ל סתם הקדשות לבדק הבית:
והיו בהן דברים הראוין לקרבנות צבור. כגון אותו מותר הקטרת ששנינו לעיל שנותנין לאומנין בשכרן עד שיחזרו ויקנו אותו מהן או שהיה בהן אחד מסממני הקטרת:
ינתנו לאומנין בשכרן דברי ר''ע. דס''ל הקדש מתחלל על המלאכה:
א''ל בן עזאי אינה היא המדה. שאמרנו לעיל גבי מותר הקטרת אלא ראוי הוא לנו להשוות את דיניהן והלכך מפרישין וכו' כדלעיל גבי מותר הקטרת דס''ל לבן עזאי שאין ההקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות בלבד והכי מפרש לה בתוספתא פ''ב והלכה כבן עזאי:
מתני' המקדיש נכסיו. סתם:
והיתה בהן בהמה וכו' ר''א אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. דס''ל לר''א סתם הקדשות לבדק הבית ואפילו בהמה ומיהו מידי דחזי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם והמקדיש בהמה תמימה לבדק הבית אע''פ שהוא עובר בעשה מה שעשה עשוי. ואינה נפדית אלא למזבח והדמים יפלו לבדק הבית הלכך הזכרים ימכרו לצרכי עולות והנקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויקריבו אותן שלמים ודמיהן עם שאר הנכסים יפלו לבדק הבית והכתוב כאן ומביא בדמיהן עולות ט''ס הוא דל''ג להא אלא בדברי ר' יהושע:
ר' יהושע אומר זכרים עצמן וכו'. ר''י ס''ל דלא שביק אינש קדושת המזבח ומקדיש לבדק הבית למידי דחזי למזבח והלכך אמרי' דמסתמא למזבח ושיהיו לעולות דכולן כליל אקדשינהו וזכרים יקרבו עצמן עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ומשום דהנקבות עצמן אינן ראוין לעולות ודעתו היה להקדש המזבח ושיהא לדבר שהוא כליל ולפיכך ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות והשאר נכסים דליכא בהו מידי דחזי למזבח אותן הוא שיפלו לקדשי בדק הבית דלא ס''ל לרבי יהושע סתם הקדשות לבדק הבית אלא מידי דחזי למזבח למזבח הוא:
אמר ר''ע רואה אני את דברי ר''א וכו' שר''א השוה את מדותיו. דאמר הכל יפול לבדק הבית בין הבהמה ובין שאר הנכסים ור' יהושע חלק אותן:
אמר ר' פפייס שמעתי את דברי שניהן. שיכול לקיים כדברי שניהן שהמקדיש בפירוש שפירש ואמר בהמה ונכסי להקדש מקיים אני כדברי ר''א דמכיון שפירש ואמר בהמה ונכסי וזה לא פירש שתהא הבהמה למזבח ונכסי לבדק הבית אמרינן מסתמא היה דעתו שילך הכל למקום אחד וכמו שאר נכסים שאינן אלא לבדק הבית כך היה דעתו על הבהמה וכדברי ר''א דהואיל דבהמה חזי למזבח ימכרו לצרכי הקרבן למזבח ודמיהן יפלו לבדק הבית אבל המקדיש סתם שאמר נכסי להקדש אמרי' דעתו היה הראוי למזבח למזבח הראוי לבדק הבית לבדק הבית וכדברי ר' יהושע והלכה כדברי ר''ע שאמר רואה אני את דברי ר''א ולעולם אמרי' סתם הקדשות לבדק הבית וכדס''ל לר' אליעזר:
מתני' המקדיש נכסיו. סתם:
יינות ושמנים. וכן סלתות שהן ראוין לנסכים:
ועופות. תורים ובני יונה שראוין לקרבן ע''ג המזבח:
ר' אליעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. להקריבן:
ויביא בדמיהן עולות. ובגמרא מפרש מעיקרא דטעמא דר''א דיביא בדמיהן עולות ולא אמרי' דימכרו לצרכי אותו המין ודמיהן יפלו לבדק הבי' כדאמרינן בהלכה דלעיל משום דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וגו' איש איש מבית ישראל וגו' אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה לימד על כל נדר ונדבה סתם לה' יהיה לעולה ואף יינות שמנים וסלתות ועופות ימכרו ויביא בדמיהן עולה על המזבח יכול אפילו עופות כלומר שיקריב בדמיהן אפי' עולת העוף או אם הקדיש עוף יקריבנה בעצמה לעולה ת''ל בבקר ולא עופות שאינו מקריב מכל מה שהתנדב אלא עולת הבהמה בלבד והכי מפרש לה מעיקרא ופריך עלה והדר קאמר טעמא אחרינא כדמפרשינן בגמרא:
Shekalim
Daf 19a
הלכה: 19a הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין לְכָל קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קְטוֹרֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר בְּאוֹמָּן מִשֶּׁלְבֵּית אֶבְטִינָס שֶׁהָיָה נוֹטֵל בִּשְׂכָרוֹ קְטוֹרֶת. מַה טַעֲמֵיהּ דָּבֶן עַזַּאי. שָׁאֵין הַהֶקְדֵּשׁ מִתְחַלֵּל עַל הַמְּלָאכָה אֶלֵּא עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Par ''objet pouvant servir au culte'', on entend l’encens, dit R. Yohanan (107)B., Kritot, 6a.. Quant à l’avis de le donner en paiement de salaire aux ouvriers, on peut le justifier, selon R. Oshia, en disant qu’il s’agit des ouvriers de la famille d’Eutinos, qui acceptaient ce reliquat comme salaire (parce qu’en raison de leur habilité à le fabriquer, ils le revendaient). Ben-Azaï n’est pas de cet avis; car, dit-il, on n’échange pas un objet consacré pour le culte contre le travail (salaire), mais seulement contre de l’argent (il exige donc divers échanges préalables).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן אמר קטרת. הא דקתני דברים הראוין וכו' קטרת היא וכגון מותר הקטרת כדפרישית במתני' או אחד מסממני הקטרת שראוין לקרבנות הצבור הן:
תיפתר. הא דקאמר ינתנו לאומנין בשכרן באומן משל בית אבטינס וכו' שאלו היו מפטמין את הקטרת למכור להצבור והן נוטלין קטרת בשכרן ומוכרין:
מ''ט דבן עזאי וכו'. כדפרישית במתני':
תַּמָּן תַּנִּינָן. יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן וְאֵין בָּהֶן הֲנָייָה לַכֹּהֲנִים: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָ‍ֽיְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. זְכָרִים יִימָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵיבוֹת יִימָּ‍ֽכְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִעֶזֶר. וְאִ֗ישׁ כִּ‍ֽי יַקְדִּ֨שׁ אֶת בֵּית֥וֹ קוֹדֶשׁ לַ‍ֽיי. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּבֵית דִּירָה. כְּבַר כָּתוּכ אִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַ֖ל אֶת בֵּיתָ֑וֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּמַקְדִּישׁ נְסָכָיו. מִיכָּן שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (108)(Temoura 7, 1).: Il y a certains détail pour les consécrations faites à l’autel, qui n’ont pas lieu pour les consécrations à l’entretien du temple; et, à l’inverse, ceux de ces dernières ne sont pas toujours applicables aux précédentes, car les consécrations indéterminées sont destinées à l’entretien du temple. Or, on peut tout y englober (même des animaux impurs ou défectueux, à vendre), l’on commet une prévarication en usant de leurs produits, et les Cohanim ne peuvent pas en tirer de jouissance (ce qui n’a pas lieu pour les consécration à l’autel). Cette opinion (de fixer ainsi l’indéterminé), dit R. Hanania, est conforme à R. Eliézer de notre Mishna, disant: ''Si parmi les biens consacrés il se trouve des animaux susceptibles de servir aux sacrifices à offrir sur l’autel, soit des mâles, soit des femelles, il faudra, selon R. Eliézer, vendre les mâles pour employer le montant à acheter des holocaustes, et les femelles pour acheter des sacrifices pacifiques; puis, la somme ainsi acquise sera versée avec le reste des biens à la caisse de l’entretien du temple''. R. Yohanan dit que R. Eliézer se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 27, 14): Si quelqu’un consacre sa maison, elle est sainte à l’Eternel. De quoi s’agit-il là? Il ne saurait être question de l’habitation même, puisqu’il est dit d’autre part (ib. 15): Si celui qui l’a consacrée rachète sa maison, etc.; il doit donc s’agir de celui qui consacre ses biens, et l’on en déduit que si la consécration est indéterminée, elle est destinée à l’entretien du temple.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. ריש פ''ז דתמורה יש בקדשי המזבח מה שאין בקדשי בדק הבית ויש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי המזבח ומפרש התם הסיפא יש בקדשי בדק הבית מה שאין בקדשי המזבח שסתם הקדשות לבדק הבית והקדש בדק הבית חל על הכל אפי' על בהמה טמאה ובעלי מומין ומועלין בגידוליהן שהמקדיש בהמה לבדק הבית מועלין בחלבה הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה משא''כ בקדשי המזבח כדתנן בפ''ג דמעילה חלב המוקדשין וביצי תורים לא נהנין ולא מועלין ואין בהן הנאה לכהנים אבל בקדשי המזבח יש מהן שהבשר נאכל לכהנים ויש מהן שנהנין בעורה כגון עולה:
דרבי אליעזר היא. האי מתני' דס''ל סתם הקדשות לבדק הבית כדתנינן הכא המקדיש נכסיו וכו' וכדפרישית במתני':
טעמא דר''א. דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה' והעריכו הכהן וגו' ומה אנן קיימין להכתוב הזה אם בבית דירה כמשמעו הא כבר כתיב אבתריה ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וגו' א''כ דין מקדיש בית דירתו כבר מפורש הוא והאי קרא למה לי אלא כן אנן קיימין לביתו האמור כאן דלאו בית ממש הוא אלא במקדיש נכסיו משתעי קרא וכתיב והעריכו הכהן וערכין לבדק הבית הן נופלין מכאן שסתם הקדשות לבדק הבית הן:
רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. פְּלִיגִין בַּמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו. אֲבָל בַּמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא לַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי בָּא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. מַה פְלִיגִין. בַּמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ. אֲבָל בַּמַּקְדִּישׁ בַּמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא לְבֶדֶק הַבַּיִת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה נִיחָא. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי בָּא. בְּהֵמָה לֹא לַמִּזְבֵּחַ הִיא. בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ הִיא. וְלָמָּה סָתַם הָאִישׁ הַזֶּה. שֶׁהוּא כָאוֹמֵר. לֹא יְהוּ אֶלָּא לְבֶדֶק הַבַּיִת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא הַמַּקְדִּישׁ נְסָכָיו הִיא הַמַּקְדִּישׁ עֶדְרוֹ. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת.
Traduction
R. Zeira ou R. Houna dit au nom de Rav: la discussion entre R. Eliézer et R. Josué (dans la Mishna) a seulement lieu au sujet d’une consécration des biens en général; mais, pour une consécration des troupeaux, tous s’accordent à admettre qu’elle est destinée aux sacrifices sur l’autel. Selon R. Aba ou R. Houna au nom de Rav, c’est l’inverse: il n’y a de discussion entre eux que s’il s’agit d’une consécration des troupeaux; mais s’il est question d’une consécration des biens en général, tous s’accordent à admettre qu’elle sera assignée à l’entretien du Temple. L’explication donnée par.R. Zeira se conçoit aisément (qu’il n’y a pas de désaccord pour la consécration des bestiaux); mais comment justifier l’interprétation de R. Aba? Est-ce que les troupeaux ne sont pas naturellement destinés (en cas de consécration) à servir aux sacrifices? En effet, fut-il répondu, ils sont destinés à l’autel; seulement, lorsque le propriétaire n’a rien fixé (contrairement à l’usage d’assigner les animaux à l’autel), il semble avoir dit implicitement qu’ils servent à l’entretien du Temple. R. Yohanan dit qu’il n’y a pas de distinction, soit que l’on ait consacré les biens en général, soit les troupeaux seulement, la discussion subsiste entre Eliézer et R. Josué.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא וכו'. מפרש בשם רב דהא דפליגי ר''א ורבי יהושע במתני' במקדיש נכסיו סתם והיו בהן בהמות בהא הוא דקאמר ר''א דמכיון דסתם דבריו דעתו היה שיהא הכל לבדק הבית אבל במקדיש עדר הבהמות שלו אפילו ר''א מודה שהוא למזבח והראוי לעולה עולה והראוי לשלמים ימכרו לשלמים ודמיהן לעולות דמסתמא דעתו היה לגבוה:
רבי בא בשם רב. מפרש דבמקדיש עדרו הוא דפליגי ובהא קאמר רבי יהושע זכרים יקרבו עולות וכו' אבל במקדיש נכסיו סתם והיו בהן בהמות אפי' רבי יהושע מודה שהוא לבדק הבית וימכרו לצרכי אותן הקרבנות ודמיהן יפלו לבדק הבית כשאר הנכסים:
על דעתיה דר' זעירא ניחא. דמסתברא הוא דפליגי במקדיש סתם וכדמפרשינן במתני' וקשיא על דרבי בא דמוקו פלוגתייהו במקדיש עדר הבהמות אבל במקדיש סתם אע''פ שיש בהן בהמה הראויה למזבח כ''ע מודים שהוא לבדק הבית וכי בהמה לא למזבח היא ראויה ואמאי מודה בה ר' יהושע. ומשני אין בהמה למזבח היא מיהו אמרינן דלמה סתם דבריו האיש הזה והיה לו לומר והבהמה למזבח אלא מסתמא שהוא כאומר לא יהו כל הנכסים אלא לבדק הבית וכדברי ר''א:
רבי יוחנן אמר לא שנייא היא וכו'. דבין בזו ובין בזו היא המחלוקת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source